דוגמניות טרנסיות: כשהטרנד נגמר, גם הקמפיינים נעלמים
- יואב מאיר
- 3 ביוני
- זמן קריאה 1 דקות
סתיו סטרשקו צודקת, הדוגמנית העלתה ריל על כך שנאמר לה שהיא לא יכולה לקבל קמפיין כי היא טרנסית.
לפני כמה שנים נדמה היה שדוגמניות טרנסיות סוף סוף פורצות את תקרת הזכוכית של תעשיית האופנה הישראלית. שמות כמו סתיו סטרשקו, תאלין אבו חנא ואליה הוף זכו לחשיפה תקשורתית, צעדו על מסלולים והפכו לסמל של שינוי.
אבל בשנת 2026 קשה להתעלם מהמציאות: דוגמניות טרנסיות אינן מובילות קמפיינים של מותגי אופנה גדולים בישראל ואפילו לא זוכות להיות חלק מנבחרת דוגמנים. וכשכבר ראינו אותן בעבר, זה היה לא פעם סביב חודש הגאווה. הקמפיינים היו צבעוניים, הכותרות חגגו גיוון והכלה, והמותגים נהנו מתדמית מתקדמת. אלא שכשהסתיים חודש יוני, גם הייצוג נעלם.
דווקא כאן מתגלה הפער בין הצהרות למציאות. אם דוגמנית טרנסית מופיעה רק בקמפיין גאווה, היא אינה חלק טבעי מעולם האופנה - היא הופכת לסמל זמני שנשלף מהארון פעם בשנה ומוחזר אליו מיד אחר כך.
מי שבולט לטובה כיוצא דופן הוא מוטי רייף, שממשיך לאורך השנים לתת במה משמעותית לדוגמניות טרנסיות במסגרת שבוע האופנה תל אביב. שם הן אינן "קמפיין גאווה", אלא חלק מהתצוגה עצמה, חלק מהתעשייה.
השאלה היא למה מותגי האופנה הגדולים לא עושים את אותו הדבר?
אם תעשיית האופנה באמת מאמינה בגיוון, אין סיבה שדוגמנית טרנסית תופיע רק ביוני. היא צריכה להוביל קמפיין בגדי ערב, קמפיין ג'ינס, קמפיין חורף או קמפיין קוסמטיקה בדיוק כמו כל דוגמנית אחרת. כל עוד זה לא קורה, קשה שלא לתהות האם תעשיית האופנה הישראלית באמת אימצה את הקהילה הטרנסית, או רק את יחסי הציבור שהגיעו איתה. התמונות בכתבה מתוך הפקת אופנה של שנקר בשיתוף דיזנגוף סנטר, שני גופים שדווקא כן משלבים מגוון דוגמניות ודוגמנים.
תגובות